ישבנו אתמול על החוף מול המצבה של אבא שלי (הים). היום (25.7) לפני 14 שנים, בגיל 54, הוא הלך לו לעולם אחר.
האמת, אני זוכה לפגוש את אבא הרבה במהלך השנה - כשאני עומד שם על הבמה של ״הישראלי הנודד״ ומחזיק איתו ידיים בהרי האנדים, וברקע הקונדור חולף מעלינו.
בזמן האחרון, עוברת עלי תקופה די מאתגרת עם כל הנסיון הזה להניע את ההופעה באנגלית. יגיע קהל? לא יגיע? נופיע מול אולם ריק??!! אז האמא המדהימה והמפרגנת שלי, שבאה כמעט לכל הופעה, אמרה שהיא תבוא הערב שוב להופעה שלנו באנגלית ביפו. אמרתי לה שזה בסדר, באמת. נסתדר. שתשאר הפעם בבית.
ואז היא אמרה לי משהו שרק היום אחרי 14 שנים הבנתי - שאין מצב שהיא תוותר על עוד מפגש עם אבא שם בפסגת הרי האנדים.
יחד עם אמא ואבא בפירמידות של האזטקים במקסיקו
